עגבניות חמוצות

 

הן היו רכות מדי אבל חתכתי. חתכתי אותן במין שמחה לאיד. רציתי  למחוץ להן את החיים וכל המיץ יצא מהן, חמצמץ. האצבע שלי נחתכה , לא הצלחתי להבדיל בין הדם ובין המיץ האדמדם הזה שהופך לי את החיים לחמוצים. בתוך הסיר הכל נראה דומה, אמרתי לעצמי וערבבתי  בין השניים.

יום חמישי בתל אביב, השכונה השקטה החלה להתמלא בצהלות של חופש. אני והוא בתוך הדירה שלי , שניים יחד ואני מרגישה לא שייכת. רציתי להתערבב עם החופש שבחוץ, אבל ידעתי שהוא חיצוני ולא יגע בי .

"מה את מבשלת?", הוא נצמד אלי מאחור חצי מחבק חצי חונק. "מטבוחה", עניתי לו בחצי מבט.

"אפשר לטעום?", שאל אותי במבט רעב. הנחתי את העיניים שלי עליו במבט שהוא אוהב ואמרתי בטון מתנשא, "לא בטוחה שכדאי לך" אבל האצבע שלו כבר הייתה בתוך הסיר טועמת ממני בגסות.

המשכתי לבחוש את העגבניות והוא המשיך לגרום לי להרגיש נאהבת. נצמד אלי ומחבק. הסיר בער, ואני יחד אתו ממשיכה להתמכר לרגעים האלו שהוא שלי ואני עדיין חזקה. לא נשלטת ,רק בוחשת קצת מהצד ומוסיפה עוד ועוד תבלינים .

"זה מאוד חריף", הוא נזכר להגיב .

"זה חריף, אתה אוהב חריף" ,חייכתי.

"אני אוהב אותך", הוא אמר ולרגע הרגשתי שלמה, מאושרת. רציתי לספר לו שנחתכתי, רציתי לספר לו שזה לא ממש מושלם. רציתי אבל פחדתי להרוס את הרגע הזה שהרגשתי סוף סוף שייכת .

התקדמנו לכיוון היציאה, אל הרחוב שבחוץ. נעלתי את הדלת והוא כבר התקדם ועלה במדרגות היציאה.

שונאת שהוא לא עומד ומחכה, חשבתי.

אני שונאת שהוא הולך מהר ולא מסתכל לאחור ,חשבתי עוד.

ניסיתי להיאחז במילים שאמר לי.

ניסיתי אבל שוב הכעס בער.

למה אני איתו?

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s