התפקעות

13147445_495238287352251_6429457530090279508_o.jpg

"הרבה זמן לא התפרענו".

את אומרת לי. פתאום, בין סירים גדולים שאת מבשלת. העיניים שלך בתוך משקפיים שאני שונאת .
תמיד לעת ערב כשאת מותשת כבר מהיום שעבר בציפייה את פחות יפה. השמלות מתחלפות לחליפות של לילה. לא מחויטות, מחטיאות את המטרה שלשמה יצרו אותן.
נכון" , אני אומרת.
משקרת . לך.לעצמי. משקרת המון.
את לא רואה –
את השקרים בתוך הידיים שלי, העמוסות טבעות .את לא מזהה את הריק בין הצמידים הצבעוניים שמוסיפים קצת ייחוד במקום שאין.
"בואי נעשה היום משהו שלא עשינו", את ממשיכה. הופכת אותי שותפה לחיים הסואנים שלך.
לא בא לי. אני רוצה לומר. אמת.
על השולחן מונחות הצלחות. בין סלט אחד לאחר את תפהקי. העיניים שלך שציירו שחור במיוחד בשבילי יראו לי מגוחכות פתאום.
כל כך הרבה מאמץ בשביל אחד שלא בא.

וההתפרעות המיוחלת
והתפקעות הנפש
שוכנות שתיהן בתוך כוסות היין עם הנוזל הזול. האדום. שמשכיח כאבים לכמה שעות.
והירקות המאודים בתוך מרק חם מחממים את גרעיני ההזיה המתמדת
של האהבה
זו שקיימת באגדות
זו שתתקיים במציאות הצג עוד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s