מחבר: lilotamara

אֲנַחְנוּ עוֹלִים עַל הָרַכֶּבֶת

בֵּין הָעֲנָנִים לַתְּהוֹם

אֲנִי כְּבָר לֹא מְפַחֶדֶת

אַתָּה הוֹפֵךְ אֶת הַתַּחְתִּית לַפְּרָחִים

מֵנִיחַ לִי עַל הָרֹאשׁ

הַיְּרִידוֹת לְשִׁמְמוֹן

הָעֲלִיָּה לְאוֹר

יֵשׁ אֶת הַיָּד שֶׁמַּחְזִיקָה בִּי

אֲנִי מְפַחֶדֶת שֶׁהַפַּעַם זֶה לְתָמִיד

פַּעַם הָיִיתִי מַצְלִיחָה לְזַהוֹת אוֹתָן

נְשָׁמוֹת קְרוֹבוֹת

הַיּוֹם עִם כָּל עִנְיַן הַגּוּף, הָרֵיחוֹת

וְהַחִדָּלוֹן

מִתְקַשִּׁים

בְּגָדִים רְפוּיִים כְּבָר אֵינָם עוֹזְרִים

שְׂמָלוֹת מְכַסּוֹת

מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלִים

הַיּוֹם כְּבָר אִי אֶפְשָׁר לְזַהוֹת

בְּלֵילוֹת חֲמִישִׁי לָרֹב

אֲנִי מַרְגִּישָׁה חַג

אַחֵר כָּךְ מַגִּיעִים הַיָּמִים שֶׁלִּפְנֵי הַקַּיִץ

שֶׁמַּזְכִּירִים לִי אֶת הֵרִיחַ

שֶׁל הַפְּרָחִים הַצְּהֻבִּים

בַּגִּנָּה שֶׁל סָבְתָא שֶׁלִּי

הַרְבֵּה דְּבָרִים מַזְכִּירִים אֶת סָבְתָא

תּוּתִים אֲדֻמִּים

שֶׁסֶק צָהֹב

וֶאֱמוּנָה בַּחַיִּים

 

כָּזֹאת הָיְתָה

נוֹסְטַלְגִּית

וּמְצִיאוּתִית,

לָרֹב

 

יָכֹלְנוּ לְהַבִּיט שָׁעוֹת בְּמַרְאוֹת מְלֻכְלָכוֹת

וְלִבֵּנוּ לֹא רָאָה

אַתָּה בְּוַדַּאי זוֹכֵר

אֶת הָעַגְמוּמִיּוּת שֶׁשָּׁטְפָה אוֹתִי

כְּשֶׁהִבְחַנְתִּי בֶּעָכוּר בִּקְצֵה הַמַּרְאָה

וְאַתָּה בִּתְנוּעָה קַלִּילָה הָיִיתָ מוֹחֶה

מֵעָלַי אֶת הַכְּאֵב

וּפִתְאוֹם לְגַלּוֹת-

עַכְשָׁו בְּכוֹחוֹת יָדַי

יֵשׁ צוֹרֵךְ לִמְחוֹת

לְגַלּוֹת שֶׁאֵין עוֹד צוֹרֵךְ לְהִלָּחֵם

יֶּשְׁנוֹ עוֹלָם דִּמְיוֹנִי

וְיֵשׁ שֶׁיּוֹדְעִים לְדַמְיֵן חֲלוֹם וְלַהֲפֹךְ  לַמְּצִיאוּת

 

עַרְפִלִּים עַרְפִלִּים

הִיא מְכַסָּה אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁלָּהּ

בַּמִּשְׁאָלוֹת

וְאָז בְּאַחַת נוֹשֶׁפֶת

וּמְפַזֶּרֶת

אֵדִים שֶׁל חֲלוֹמוֹת

יָכְלָה אוּלַי לִהְיוֹת מִישֶׁהִי אַחֶרֶת

אֲבָל בְּסוֹפוֹ שֶׁל יוֹם

תַּחַת הַשְּׂמִיכוֹת

בַּסָּךְ הַכֹּל רָצְתָה לִהְיוֹת

הִיא עַצְמָהּ

אִם יֵשׁ סִבָּה אַחַת בָּעוֹלָם

לְהַמְשִׁיךְ לְהָרִיחַ תַּפּוּזִים קְלוּפִים בַּחֹרֶף

לָתֵת לַמַּיִם הַסְּפוּגִים לְלַכְלֵךְ בְּדִיּוּק אֶת הַנַּעֲלַיִם הַחֲדָשׁוֹת

אִם יֵשׁ סִבָּה טוֹבָה

לְהִשָּׁבֵר שׁוּב מוּל עַצְמִי

לְהַבִּיט בַּמַּרְאֶה עֲכוּרָה לְעִתִּים

לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִדַּי

לְנַשֵּׁק שְׂפָתַיִם לֹא מֵאַהֲבָה

אִם יֵשׁ סִבָּה לַקְּלָף פָּצַע שֶׁכְּבָר קֻלַּף מִזְּמַן

וְלִפְצֹעַ עַצְמְךָ מֵאֲנָשִׁים לֹא נְכוֹנִים

לְטַגֵּן אֶת הַמּוֹחַ הַצּוֹלֵעַ בִּמְחוֹזוֹת קָשִׁים לָאֲחִיזָה

אִם יֵשׁ סִבָּה

לִפְשֹׁט אֶת כָּל הַסְּפֵקוֹת

שֶׁל אוּלַי וְשֶׁל מָה כְּדַאי

וְעַד כַּמָּה הַהִגָּיוֹן הוּא עָקַר

וְהַנֶּפֶשׁ מֻתָּר לָהּ .כַּמָּה מֻתָּר לָהּ

אָז זוֹ הַסִּבָּה

זוֹ בְּהֶחְלֵט הַסִּבָּה

משמעות

משמעות
זו מילה גסה,
כביכול היא מניחה עצמה בתוך קפלים רכים של החיים
אבל אני יודעת עד כמה מתוחכמת היא יכולה להיות
עד כמה ניתנת לפרשנות העיניים, לפרשנות הצלילים
עד כמה אנחנו האנשים, יכולים להיות יפים וחכמים וכל יכולים
וביום אחר מצמצמים את העיניים חזק ורוצים להחליף בוקר אחד
באחר
אבל היום העיניים שלי פקוחות וסגורות לסירוגין
וזה בסדר
למצמץ ולרצות גם וגם וגם
ופתאום לא לרצות דבר רק שקט או נחמה
כל עוד יש בשביל מה
ואני
יש לי עבור מה

אִם תִּרְאֶה אוֹתִי פִּתְאוֹם בָּרְחוֹב מְהַלֶּכֶת
אוּלַי לֹא תַּבְחִין בַּדָּבָר
לֹא תַּבְחִין בַּמִּלְחָמוֹת הַקִּיּוּמִיּוֹת, הַיּוֹמְיוֹמִיּוּת
בַּהֲלִיכָה הַמְּגֻנְדֶּרֶת הַנּוֹטָה לְהַסְתִּיר-
אֶת הַפְּגָמִים בַּחֲשִׁיבָה
אִם תַּרְאֶה אוֹתִי בָּרְחוֹב שׁוֹתֶקֶת
לֹא תַּחְשֹׁב שֶׁהַשְּׁתִיקָה מַסְתִּירָה
אַלְפֵי מִלִּים שֶׁחִשְּׁבוּ לְהֵאָמֵר
וּלְבַסּוֹף הִשְׁתַּתְּקוּ, מוּבָסוֹת
לֹא תֵּדַע
שֶׁבְּלֵילוֹת אֲנִי חוֹלֶמֶת עַל אִינְדְּיָאנִים מְשִׁיחִיִּים
וְעַל קַרְנֵי אוֹר שֶׁמַּבְקִיעוֹת אוֹתִי מִבְּדִידוּת שֶׁל שָׁנִים
רַק תַּרְאֶה לְמוֹלֵךְ אַחַת שֶׁמְּהַלֶּכֶת
וּבַהֲלִיכָתָהּ לֹא תִּרְאֶה דָּבָר

בְּבוֹאִי לִדְרוֹשׁ כַּפָּרָה
עַל מַעֲשִׂים שלעולם לֹא עָשִׂיתִי
ובכך נמנעתי הַרְבֵּה מעולמך

נעמדתי למולך
מותשת, עייפה
ביקשתי אֶת העוז שֶׁלּא הָיָה בִּי מֵעוֹלָם
וּבְכָל זֹאת לָבַשְׁתִּי למולך לָבָן
וביקשתי כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה
מְחִילָה,
עַל מַה שֶׁלּא עָשִׂיתִי מֵעוֹלָם.

רָצִיתִי הַשָּׁנָה לְמָחוֹל לְעַצְמִי
עַל מְקוֹמוֹת שֶׁל חוסר הֶעָזָה
עַל פִּקְפּוּק ביכולתי
עַל כָּך שנתת בִּי הַרְבֵּה
ולעיתים, אֵינִי רוֹאה דָּבָר.

מְחִילָה,
עַל הַתְּנוּפָה שניתנה בַּמְּקוֹמוֹת שֶׁבָּהֶם הַזְּמָן מתבזה
בזבזתי אֶת עַצְמִי הַרְבֵּה,
אלוהיי
אַנָּא עָשָׂה שֶׁאֶהְיֶה כְּלֵי למימוש
שהרי אֲנִי לֹא מְבַקֶּשֶׁת הַרְבֵּה
רַק רוֹצֶה לִהְיוֹת כְּפָרֵי הָאֶתְרוֹג
לֹא רֵיקָה.

כָּל רְצוֹנִי הוּא לִהְיוֹת
ממומשת בְעוֹלָמְךָ.

בַּשַּׁבָּתוֹת לֹא רוֹחֲצִים יָדַיִם

וְלֹא אוֹכְלִים חַלּוֹת

רַק יוֹשְׁבִים מְסֻבִּים סָבִיב מִשְׁפָּחָה

וּמַחְזִיקִים יָדַיִם

אֵין נְטִילָה

וְאֵין שׁוּם עוֹרְרִין בְּאַהֲבָה

כִּי בַּשַּׁבָּת

כְּשֶׁהָרוּחַ הַגְּבוֹהָה מְבַקֶּרֶת

אֲנִי וֶאֱלֹהִים הוֹלְכִים מְחֻבָּקִים לְתוֹךְ הַקְּדוֹשָׁה

וְאֵין אָדָם שֶׁיַּגִּיד לִי שֶׁחָטָאתִי

בְּלֶאֱהֹב אוֹתוֹ

מִתּוֹךְ בְּחִירָה